ניסים בטיפול אנרגטי

את רוב המקרים בהם נוצר נס בעקבות טיפולים אצלי אני לא זוכרת לאורך זמן. כן, פשוט לא זוכרת. כמו שהאנרגיה עוברת דרכי, ככה הזיכרון של הנס גם הוא עובר הלאה. לפעמים זה כביכול בעיה, כי נעלמים לי סיפורים משכנעים של למה כדאי לבוא לטיפול אצלי. וגם כשאני מלמדת קורסים לריפוי אנרגטי פתאום חסרות לי דוגמאות מהקליניקה שיעזרו להסביר חלק מהדברים. אבל רוב הזמן זו לא בעיה בעיני, כי כמו שאני לא נאחזת בסיפורים והמכאובים של האנשים ולוקחת אותם אלי, ככה אני גם לא נאחזת בריפוי ובניסים שהתרחשו. לא אלה ולא אלה הם שלי. הסיפורים והמכאובים מגיעים אלי כדי שאולי אוכל לעזור, והריפוי והניסים מגיעים דרכי כי זו הצורה בה העזרה מגיעה.

אז איך בכל זאת זה קשור אלי? היכולת שלי להעביר ריפוי באופן בו הוא עובר דרכי נובעת מכמה אלמנטים:

• מוכנות להעביר ריפוי ואפשור לריפוי להגיע באופן בו הוא מגיע

• לימוד של כלים ודרכים לריפוי והתרחבות אל תוך אנרגיות חדשות שזמינות עבורי

• התפתחות תודעתית

• קורט של כשרון

זה הצד שלי בעסקה, מה שקורה בקודקוד בו אני נמצאת במשולש הטיפול. כל היתר שייך ותלוי במטופל.ת שבקודקוד השני, וביקום/כל שיש/הקב"ה (תבחרו) בקודקוד השלישי.

בשבוע שעבר התרחש נס גלוי באחד מהטיפולים שלי. ופתאום שלא כהרגלי ממש רציתי הכרה בנס, שכולם ידעו. והשכל גם הזכיר לי שאומרים שעל ניסים רצוי לספר כדי שעוד אנשים יוכלו לדעת שיש ניסים בעולם ויאפשרו לעצמם להתחיל לראות אותם. אבל קיבלתי ידיעה שלא, שזה צריך להישאר בפרטיות שלי ושל המטופל. שהנס היה עבורו, ולא בשבילי לספר את הפרטים. משום מה מצאתי את עצמי בפינה הזאת של האגו וההתלהבות, ואני יודעת שגם זה בסדר. ההתלהבות היא טובה. ומתישהו גם הזכרון הזה ידהה וזה יהיה סימן שחזרתי לאיזון שלי במשולש, כפי שקורה תמיד.

תרצו להיות קודקוד במשולש איתי? דברו איתי.

כאן בתמונה אני מזכירה לעצמי לא לקחת אותי יותר מידי ברצינות. צילמה בכשרון יעל ארבל מוסן