חוויות רוחניות או חיי יומיום?

האם אתם מחכים לקבל הארה? ואם עוד לא הגעתם להארה, האם שאר הדברים נראים קצת חסרי טעם או סתמיים?

אני לא קוראת לכך הארה, אבל כן חוויתי אחווה מדהימה עם העולם, אחדות עם כל מה שקיים, התגלות רוחנית אם תרצו, תחושות מדהימות וידיעה עמוקה.

האם זה מתרחש עבורי כל הזמן? לא. האם זה הופך חוויות אחרות לפחותות מהחוויות האלה? ממש לא.

אנחנו כאן לחיות חיים המגולמים בגוף באופן שהוא מאוד פיזי, אם לא כך היה היינו בוחרים להיות כאן בצורה אחרת או שבכלל היינו בוחרים להיות במקום אחר. זוהי נקודת המבט שלי.

ההשתוקקות הזו ל"משהו אחר", להרגיש את האחדות המופלאה הזו, משותפת לרבים מאיתנו, ויש שחשים את ההשתוקקות הזו יותר מאחרים. אז אנחנו מחפשים את זה. אני יודעת שאני מחפשת. אבל אני לא מחפשת את זה מבלי לחיות את החיים ה"רגילים".

אני מחפשת וחווה את זה תוך כדי שאני חיה את החיים, כאן, בכדור הארץ היפה הזה, בגוף.

אני אפילו יכולה לשתף שאת אחת החוויות המדהימות של אחדות אמיתית שחוויתי, אחדות עם הכדור הזה שאנחנו חיים בו על כל מה שיש בו, חוויתי לא בזמן מדיטציה או במהלך סדנה מיוחדת, אלא שזה קרה דווקא כשהייתי עם המשפחה שלי, תוך כדי שאנחנו מדברים ונמצאים יחד.

מוזר, לא? תמיד חשבתי שעלי להיות לבד כדי להגיע לחוויה כזו, לעשות מדיטציה, להתחבר לכך עם כוונה ותשומת לב מאוד גדולה. אבל זה פשוט קרה, בעודי "סתם" חיה את חיי ונמצאת באינטראקציה עם אנשים סביבי. אכן היה עלי לאפשר לזה לקרות, לא לחסום את החוויה ולהיות נוכחת איתה. אבל בד בבד הייתי נוכחת עם כל מה ומי שהיה סביבי במשך כל הזמן.

אחרי שחוויתי חוויות מהסוג הזה, אני רואה ומעריכה יותר את הדברים היומיומיים, עד כמה מופלאים הם. דבורה שנוגעת בפרח, רוח קלה שמניעה וילון, הילדים שלי המניעים את גופם בדרך הייחודית להם, קשרים בין אנשים, חתולים מתנהגים כחתולים, ריח האדמה לאחר הגשם, חיוך היוצר קמט בזווית העין.

כל אלה הם פשוט מופלאים! אל תחכו לקבל הארה ואל תחכו עד שתחוו חוויות המוגדרות כרוחניות. האלוהי נמצא בכל דבר. בכל דבר! הביטו סביבכם ואפשרו לזה להיכנס, להיספג, להתרחב בתוככם, לבוא במגע איתכם. אתם חלק מזה. אתם זה.