הדהודים של התקופה האחרונה

כאשר הקורונה הציגה את עצמה לעולם, לא עבר זמן רב עד שהיא הפכה ממשהו מרוחק לעסק של כולם. כשהסגר עלה לאוויר וכל הקולות והרעשים החזקים נעלמו, השקט פרס עצמו כשמיכה חיונית ורוטטת. זה מה שקרה כשכלי הרכב לא רעשו בכבישים וכולם נשארו בבית, וזה גם מה שקרה בעולמי הפנימי.

בעוד אנשים רבים נתפסו לדרמה ולפחד, אני הייתי שמחה ושלווה. סופסוף יכולתי לשמוע ולראות באופן בהיר מה נכון ואמיתי, מה אפשרי, לזהות את הדברים שלא שרתו אותי יותר ולאפשר להם ללכת, לדעת במה אני רוצה לבחור ובעיקר – פשוט להיות.

ללא שעון מעורר, ללא לוחות זמנים וסדרי יום, ללא אנשים אחרים פרט למשפחתי הקרובה, ובעיקר ללא שיפוט עצמי. כן, קראתם נכון. עדין שפטתי את עצמי, בעיקר בנושאים הקושרים ל"עבודה": אני לא עושה מספיק; אני לא יוצרת מספיק (לא, זה לא אותו הדבר).

יכולתי לראות את השיפוט משום היעדרו. הוא פשוט נעלם ברגע שהכל נעשה שקט סביבי. בזכות השקט יכולתי בקלות לבוא במגע עם הרטט של האדמה והיקום, ולשחרר את כל הפטפוט הלא רלוונטי שהתקיים בתוך הראש שלי, כשהשיפוט היה הראשון בתור להתפוגג.

כפי שזה מאוד קל לראות את השקרים הגלובליים והמקומיים בזמן הזה, הם בולטים מבלי שיש דבר היכול להסתיר אותם, כך קל מאוד לזהות את השקרים האישיים, המקומות בהם סטינו מהמסלול, המקומות בהם אנחנו מספרים לעצמינו סיפורים, שהם בסך הכל רק סיפורים ולא מי שאנחנו באמת.

גלו את השביל שלכם. צרו את השביל שלכם. היו השביל שלכם.

זה אולי יראה שעכשיו זה קשה יותר, אבל למעשה זה לא בהכרח כך. לפעמים המצבים הקיצוניים הם אלה שמובילים אותנו אל הכוחות והיכולות שלנו, או פשוט מאפשרית לנו לראות בבהירות רבה יותר ולסמוך על הידיעה שלנו. אז אנחנו יכולים לבחור, ליצור ולממש בהתלהבות ובקלות רבה יותר.

הכל משתנה בארץ ובעולם כל הזמן. זה נכון תמיד, ובזמנים האלה בכל הקשור לקורונה זה נכון שבעתיים. אני מזמינה אתכם לצאת מהטייס האוטומטי, להיות מודעים ככל שתוכלו, לגלות מה אמיתי עבורכם וללכת על זה.

זוהי גם תזכורת לעצמי, כי עכשיו יש הרבה יותר קולות ורעשים שם בחוץ. אבל במקום לתת לעוצמה של הקולות בראש שלי להתאים את עצמה לעוצמה של הקולות בחוץ, לשים לב: למה אני מודעת? האם אני יוצרת את השביל שלי?

למה -אתם- מודעים? האם -אתם- יוצרים את השביל שלכם?